תולדות המדים

מדי צה"ל – תולדות המדים

1. 1950-1947: המעבר לצבא סדיר
מלכתחילה, בעת הקמת צה"ל, עמדה מול מקימיו המטרה לשוות לו, בין השאר
בעזרת המדים, ייחודיות, אחידות ואופי ממלכתי. למרות העקרונות היתה
רכישת המדים, לעתים, אקראית ומזדמנת. זאת עקב אילוצי תקציב ומחסור
שדרש פתרונות מיידיים. ברוב המקרים, השתדלו לקנות מדים שיתאימו לצבעי
אדמת הארץ.
לאירועים ייצוגיים הותאמו המדים מתוך המלאי הקיים. כובע הטמבל וכובע הגרב
היו נפוצים, אם כי לא יחידים בשטח. סימני הדרגה, הזית והגפן, אומצו מן
הטבע הארץ-ישראלי. בתחילת 49' נעשה ניסיון ראשון להתמודד בצורה
מסודרת עם שתי מערכות מדים – קיץ וחורף.

2. 1960-1951: ניסיונות ראשונים ליצור מערכת לבוש אחידה וייצוגית
במקביל לרכישות ראשונות של התעשייה הישראלית המתפתחת, לראשונה
מושם דגש על פיתוח עצמאי של המדים, על סמך חוות-דעתם של החיילים.
ב- 27.4.52, מתקבל עיקרון ההפרדה של מדי העבודה והאימונים ממדי הייצוג.
ב- 19.10.55, הוצגו מדי חורף חדשים לחיילת ובהם מקטורן בעל גזרה נאה
שהחליף את הבטלדרס שנמצא כגורע מהופעתה הנשית של החיילת.
החל מ- 13.4.56, הונהגו מדי קיץ חדשים לחייל, שתוכננו על סמך הלקחים
שהופקו מן המערכת שלא אושרה, חצי שנה קודם. המערכת כללה: ירכית
(ז'אקט) מעל מכנסיים ארוכים בצבע זית, כשמתחתיה ניתן ללבוש חולצה וכן,
כאפשרות, עניבה.

3. 1970-1961: שיפור המדים, בין השאר תודות לחידושים בטכנולוגיית הטכסטיל
שנות ה- 60 הראשונות מאופיינות ברוויה מסוימת במטכ"ל מניסיונות פיתוח.
המשק במיתון ובעיות התקציב מעיקות. שלל הביגוד ממלחמת ששת הימים
לא הוכנס ברובו לשימוש, עקב האחידות שהחלה להתייצב זה מכבר.
לקראת אמצע שנות ה – 60 משופרים מדי היציאה – צבע זית כהה, גיזרה
משופרת, חולצה מבד קל יותר. לחילות האוויר, הים והנשים – ניתן צבע
החאקי הבהיר. צה"ל מקפיד לייצר מדי שירות שיוכלו לשמש, לאחר
שיתבלו, כמדי עבודה. איכות הבד המשמש לייצור המדים עולה והוא עתה
חזק, בלתי דוהה וגהיץ. כובע המצחייה נכנס לשימוש הנגדים והקצינים.
הכומתה, לאחר שיפורים בגזרתה ובאיכות הבד, ממשיכה לשרת נאמנה
את החוגרים.


4. 1982-1971: שינויים ושיפורים בעקבות מחקרים, סקרים והפקת לקחים
החל מחורף 71'- 72', הוכנסו לשימוש ניסיוני חליפות חורף חדשות, שתוכננו תוך התייעצות עם מעצבי האופנה מן המעולים שבארץ. עיקר תרומתן איכות הבד המעולה ממנו נתפרו. עיצוב החליפות שהוא רב-שנתי באופיו, שומר על סגנון שמרני וקלאסי, הקו היחידי הבטוח נוכח השנויים החריפים באופנה האזרחית. מתחיל להיראות הדובון ויחד איתו הנעל הצבאית, שבה הסוליה יצוקה לתוך הנעל העשויה עור. בשנת 1974 נערך סקר אנתרופולוגי לצורך התאמת המדים לפי בסיס חישוב חדש ובהתאם לאפיון האנושי של חיילי צה"ל. בעקבות הסקר נערכו שינויים ושיפורים בגזרות חולצות המדים והמכנסיים. בחורף 78' בוטלו מדי החורף והטעמים: חוסר שימוש ונוחות – עלות גבוהה. החל מ- 3.12.78, נכנסו לתוקפם מדי הקיץ כמדים קבועים לכל השנה כשבחורף מתווספים אליהם הסוודר והדובון. הוראות שימוש במדים אלו נמצאים בשימוש עד היום. כיום יש הפרדה ברורה בצה"ל בין מדי עבודה למדי ייצוג מבחינה חיצונית ומבחינת ההתייחסות.

5. 1982-1990: השפעותיהם של מלחמת לבנון והאינתיפאדה
מחדלים ופרשיות שונות בתחום הבטחון נחשפות, "פרות קדושות" נשחטות. הסכם הנסיגה מלבנון נחתם וחיילי צה"ל מתמקדים במוצבים שונים בגבול הצפון המצוי בתנאים של מלחמת קיום ותנאי אקלים לא נוחים בד"כ. הסמלים החזותיים "נרתמים" להצלת המורל והחרמוניות מונפקות לחיילים בגבול. בתקציב הבטחון מונהגים קיצוצים אך החיילים בצפון מקבלים "סרבלי – חרמונית" אישית והצנחנים זוכים בסוודר הטלאים למארבים בלבנון. בפברואר-מרץ 88' הסוודר "המהולל" שיגע את חיילי צה"ל. מחירו הגבוה כספית ופיזית (40 שעות שמירה) לא שבר אף חייל ורק פקודות מטכ"ל נשברו לבסוף וסוודר הטלאים עם צווארון "V" עוגן רשמית בפקודת מטכ"ל שהחל להיות מחולק בבקו"ם. האינתיפאדה פורצת ובמקביל 27/8/88 כדרך נוספת לעודד את מוטיבצית החייל מוצעים מדי ייצוג חדשים. רוח האופנה מורגשת אך יחד עם זאת מתונה. החצאית צמודה והירכית "ידידותית" בעיקר בקיץ. חייל וחיילת בחיוך רחב מפרסמים את המדים החדשים.

6. 1991-1998 – שבירת מוסכמות – ייבוא בדים מארה"ב והצעות עתידניות לשינוי
השנים האחרונות מאופיינות בהאטה ההולכת ומחריפה במשק ועימה גם רמת האבטלה ההולכת ומחריפה. המשבר במזרח אסיה נתן את אותותיו גם בישראל כמובן יפגע בייצוא הישראלי. משרד הביטחון מחליט לרכוש בדי דקרון לתפירת מדים לחיילי צה"ל מארה"ב הזולים יותר מרכישתם בארץ, ולשלם עבורם מכספי הסיוע המוענקים לידינו מארה"ב. ההשלכה בארץ חמורה – 100 עובדי כיתן בבית שאן קיבלו מכתבי פיטורין. ההחלטה לעבור לייצור מדי דקרון בלבד, לא עוד מדי כותנה, התקבלה בעקבות מחקרים כי מדי דקרון עמידים ונאים יותר.
בתקופה זו, בעקבות משבר משאבים קשה שפקד את צה"ל, החל חסכון בתחום רבים. בין מכלול הצעדים שננקטו באט"ל (אגף החיסכון והלוגיסטיקה) הוחלט לבחון מחדש את שק החפצים המוענקים לחיילים; הסנדלים והחצאיות שחולקו לחיילות הוצאו משימוש, לחיילי העורף הוחלט לספק רק זוג נעליים אחד במקום שניים ועוד.
שבירת המוסכמות של צה"ל; הצורך להיצמד לשינויי האופנה וההכרה בצורך זה באו לידי ביטוי לפני כמה חודשים בידיעה שלפיה התבשרנו כי צה"ל מתכנן מדים חדשים, חולצה ומכנסיים בגוונים שונים. אין ספק שמדובר בצעד תקדימי אשר לא נראה כמוהו בעבר. צה"ל מתחשב יותר בדרישות חייליו ומנסה לגוון את צורת המדים, צבע המדים וכל זאת מתוך ידיעה שהחיילים ירגישו נוח יותר, ויאהבו יותר את המדים החדשים האופנתיים ובמקביל יקפידו יותר על המשמעת, יהלכו בגאווה עם מדיהם, ויהיו בעלי מוטיבציה רבה יותר.

המידע נלקח מתוך עבודת סמנריון בנושא סמלים חזותיים של חיילי צה"ל שנכתב על ידי חדי להבי וזהבית ברקו – יולי 1998