המפקדים שלי הם קצינים בינוניים ומטה, שאינם יודעים לטפל בבני אדם, אינם יודעים לפקד, ואינם יודעים להלחם, וודאי שלא על מה להילחם. כל מה שהם יודעים לעשות זה לייצר רגשות אשם בפקודיהם ולהתעלם מפקודיהם כל זמן שהכל ממשיך כסדרו בתוך השקר הירקרק שבו הם עוטפים את עצמם. זה לא שונה מכל צבא קולוניאליסטי אחר בהיסטוריה, בריטי, צרפתי, בלגי, לא חשוב.

במלחמה (2006) הגישה שלהם הייתה ישנונית יותר משל פקיד הגירה במדינת עולם שלישי. חיי אדם הם בדיחה, טוהר הנשק הוא שטות שאפשר לנפנף בבנאליות, ולא מתוך רשעות, אלא סתם כך, ובסופו של דבר כך אנחנו נראים, וכל מה שנוחת עלינו מגיע מתוך העיוורון הזה. לצערי, אני בחור טוב(םחות או יותר) שלא יודע לומר לא, ולכן אינני מסוגל לסרב להם כשהם מתקשרים אלי ועוטים את הקול הסמכותי המזוייף שלהם.

דרך אגב, אני אב לילד ועושה מילואים כבר יותר מעשור, כך שלא מדובר בסתם בחור צעיר ומתוסכל. עצתי למי שלא רוצה לעשות מילואים היא זו – פשוט אל תתנו להם פרטי התקשרות נכונים ביום השחרור. אחרי כמה שנים כבר יוותרו עליכם."