שירי יום הזיכרון - מה באמת מסתתר מאחורי השירים שנכתבו מילואים בסבבה

מה באמת מסתתר מאחורי השירים שנכתבו בעקבות המלחמות והלוחמים שנפלו במלחמות ישראל.

אתר מילואים וקבוצת הפייסבוק אתם זוכרים את השירים מביאים לכם מבחר שירים שנכתבו במהלך השנים ונקודות וסיפורים שבעקבותם נכתבו השירים ומושמעים בעיקר ביום הזיכרון.

אנחנו שנינו מאותו הכפר

זה סיפור על שיר ונבואה שהגשימה את עצמה בעצב רב כעבור כמה שנים מאז הוא נכתב
54 שנה חלפו מאז כתבה נעמי שמר ז"ל את "אנחנו שנינו מאותו הכפר" שיר השכול הנצחי שכל מרכיבי הישראליות שזורים בו, ובעוצמה רבה: שורשים, אדמה, צבא, מלחמה, חברות, התנדבות, אחוות לוחמים, הקרבה ושכול.

"אנחנו שנינו מאותו הכפר
אותה קומה, אותה בלורית שיער
אותו חיתוך דיבור מה יש לומר
הן אנחנו מאותו הכפר"
הכפר הוא נהלל. השניים הם זאב (זאבל'ה) עמית (סלוצקי) ז"ל ויוסף (יוסל'ה) רגב (גרבר‭.(‬ יוסל'ה מבוגר מזאבל'ה בשנתיים. הם הכירו בראשונה בראשית שנות ה-30 בגן הילדים של נהלל. מאז כמעט לא נפרדו. תמיד צמודים. בגן, בבית הספר, במשק, בצבא, במוסד. הם שירתו יחד בגדוד 89‬ – יחידת הקומנדו, שעליה פיקד משה דיין, השתחחרו מהצבא בדרגת סרן וחזרו למשק בנהלל. שניהם נישאו והולידו ילדים.

בשנת ‭'53‬ שמעו זאבל'ה ויוסל'ה על הקמת יחידה חדשה, ‭,101‬ שנועדה להילחם במסתננים הערבים. זאבל'ה ויוסל'ה, שהיו כבר באמצע שנות העשרים שלהם, נסעו לירושלים והתייצבו בביתו של אריק שרון, שהקים את היחידה. וביקשו להצטרף, ולהתגייס ולפעול נגד הטרור. הם אכן הצטרפו ליחידה והשתתפו עמה בפעולות רבות. כאשר הוחלט למזג את 101 עם חטיבת הצנחנים, התנגדו זאבל'ה ויוסל'ה להחלטה, והעדיפו להשתחרר, אחרי ה-101 , אחרי שלחמו יחד בפלמ"ח, במלחמת העצמאות ובמאבק נגד הפדאיונים, החליטו רגב ועמית להתגייס יחד גם לשירות במוסד – החלטה שהעצימה עוד יותר את הקשר ביניהם. בין היתר הם שהו מתוקף תפקידם בפריז. כאן, בשנת ‭,'64‬ הם גם פגשו בראשונה את המשוררת נעמי שמר ז"ל, שהייתה בשנת שבתון, אחרי גירושים ונסעה לשנות אויירה בעיר האורות ביחד עם בתה ללי, חברה טובה מימי הצבא קישרה בין שמר, לאשתו של זאבל'ה עמית , המשוררת התיידדתה מאוד עם אותם שני אנשי מוסד מהוללים ונהפכו לחברים, נעמי שמר היתה חברה טובה, שמאוד אהבה לבלות בחברתם, שמעה מזאבל'ה ומיוסל'ה המון סיפורים על המלחמות שלחמו ביחד והחיים שלהם. סיפורי אלף לילה ולילה שבעיקר זאב (זאבל'ה) עמית ז"ל סיפר.

כשחזרה לארץ כתבה נעמי שמר ב 1966 אפילו לפני מלחמת ששת הימים, שיר זיכרון, 'אנחנו מאותו הכפר‭,'‬ המפגש של שמר עם שני סוכני המוסד והסיפורים אל תוך הלילה נתנו לה את ההשראה לכתיבת השיר. החברות האמיצה תורגמה למלים ולחרוזים, וכדי להגביר את האפקט הדרמטי הוסיפה שמר סיום דמיוני, שבו אחד משני החברים נופל בקרב, כך שמר סיפרה בעבר על תהליך כתיבת השיר: "כשכתבתי את השיר, הייתי צעירה, תמימה, ולא היו לי פחדים מעין הרע כמו שיש לי היום, ושלא הייתי מעזה לעשות דבר כזה. פשוט, הסיפורים שלהם היו חומר בניין לשיר, ונכנסו לתוך הבצק, וככה עושים אמנות. ו"היות שהשיר נכתב מלכתחילה כשיר זיכרון, לא חשבתי שאני אעשה מעשה נורא בזה שאחד מהגיבורים נופל בקרב‭,"‬ שמר כתבה את השיר עבור יוסי בנאי ז"ל. בסופו של דבר לא ביצע בנאי את השיר, והוא נגנז. בינתיים הרטיטה שמר לבבות בתקופת ההמתנה, הכוננות, הגיוס והחרדה לפני מלחמת ששת-הימים עם תפילתה 'ירושלים של זהב‭,'‬ פזמון שהושר על ידי שולי נתן בהפסקה של פסטיבל הזמר, יום העצמאות ‭

"ברחנו אל אותם המקומות
הלכנו אל אותן המלחמות
זחלנו על קוצים ועל דרדר
אבל שבנו יחד אל הכפר"
ב-23 במאי 1967 במהלך ימי ההמתנה הנוראים למלחמה שעומדת לפרוץ, הטיל נאצר הסגר על מְצָרי טיראן. נעמי שמר, הצטרפה למאמץ המלחמתי, שמר ירדה לבאר-שבע התייצבה במפקדת פיקוד דרום וביקשה לצרף אליה גיטריסט, ומצוידת גם בבובות, שעשתה חברתה איה להבי ויועדו לבעלה של להבי ולאריק שרון כקמיע להצלחה. באחד הימים החדר התמלא בהרבה קצינים בכירים, שמר פגשה באריק שרון ז"ל , וכך סיפרה שמר באחת הכתבות שנערכו על השיר: ניגשתי אל בעל ראש השיבה ושאלתי: 'אתה אריק שרון? יש לי בובה בשבילך‭.'‬ ואז הוא ענה לי: 'את נעמי שמר? יש לי הוראה לקחת אותך אלינו‭."'‬ מסתבר שידידה זאבל'ה כבר התייצב לצדו של שרון, ואמר לו: "לא אכפת לי מאיפה תביא את נעמי, מן הגורן או מן היקב" היא פגשה את זאבל'ה שהתחיל לצייר לה את מערך כוחותינו, ואמר לה שההופעה שלה לא תתקיים, כי למחרת תהיה מלחמה, שמר נתמלאה פחד, ובליבה אמרה הם שולחים את הילדים למות. זה דבר נורא. ונזכרה בסיפור של עקדת-יצחק: 'קח את בנך, את יחידך‭.'

אחרי מלחמת ששת-הימים הודפס 'אנחנו מאותו הכפר' (ככה הוא נקרא אז‭,(‬ שעדיין לא בוצע, בספרה של שמר 'כל השירים' ישראל הייתה באופוריית שמחת הניצחון, והלהקות הצבאיות שגשגו. הרפרטואר של הלהקות היה מורכב משירים שמחים ועולצים ומשירים עצובים. וכמו שללהקת הנח"ל היה את 'היה לי נער‭,'‬ ולחיל-הים את 'מה אברך‭,'‬ נדרשה להקת פיקוד מרכז בתכניתה 'רד אלינו לבקעה' ב-69' לשיר שכול-עצב-גבורה, וכך הם גילו את 'אנחנו מאותו הכפר' בספרה של שמר.
בהתחלה יאיר רוזנבלום ז"ל ודני ליטאי לא ידעו איך לעשות את ההעמדה לשיר, ולא קלטו את עוצמתו, באחד הלילות, ביקש רוזנבלום מדני וסלי, סולן השיר לעלות ולשיר אותו לבד. למחרת הוזמנה שמר הנרגשת לחזרות בבית-החייל בנתניה, וביקשה לשמוע אותו עוד פעם, ועוד פעם, ואפשר היה להבין שהיא מרוצה, המילים המקוריות של השיר היו: 'הלכנו אל אותם המקומות, לחמנו באותן המלחמות‭,
מכיוון שהוא נכתב שלוש שנים קודם לכן ב 1966, ואז שמר, רגע לפני שהלכה, השאירה פתק אצל וסלי
ובפתק היא כתבה את השינוי שעשתה במקום: 'הלכנו לאותם המקומות, לחמנו בשלוש המלחמות'.
בכורת התכנית של להקת פיקוד מרכז נערכה בהפסקה של פסטיבל הזמר והפזמון בבנייני האומה בירושלים, יום העצמאות תשכ"ט. זאת הפעם הראשונה שהפסטיבל שודר בטלוויזיה הישראלית, והאומה לא ידעה ממה להצטמרר קודם – מ'בלדה לחובש‭,'‬ שזכה בתחרות, או מ'אנחנו שנינו מאותו הכפר' (כך קוראים לו כולם‭,(‬ שבוצע מחוצה לה – וגנב את ההצגה. תוך שבועים הגיע השיר לראש מצעד הפזמונים ושהה שם זמן רב. להקת פיקוד מרכז עוטרה ב'כינור דוד' כלהקת השנה. הצלחת השיר תאמה את אווירת השכול של מלחמת ההתשה, שהתחוללה אז וגבתה קורבנות רבים. גם הקליפ של 'אנחנו שנינו מאותו הכפר' שודר לא מעט בטלוויזיה, והתקבע בזיכרון הקולקטיבי. הוא צולם ב-70' בנהלל, במקום שבו גדלו גיבורי השיר,

יוסל'ה רגב, וזאב 'זאבל'ה' עמית ז"ל. כבר ידעו שהשיר מדבר על החברות והרעות שלהם, ולא הפריעה להם כלל העובדה, שבשיר אחד הגיבורים נהרג במלחמה. הם היו אנשים מאוד פיקחים ואינטליגנטים, שהבינו מה זה אמנות וחופש הפיוט, זאבל'ה, שהיה איש מלא הומור סיפר פעם לנעמי שמר שכל פעם שמנגנים את 'אנחנו שנינו מאותו הכפר‭,'‬ הוא נורא גאה, ומרגיש כמו מחותן ראשי‭.

כך סיפרה עליו נעמי שמר בכתבה שנערכה ב-1998, בשנת ה-50 להקמת המדינה, כש"אנחנו מאותו הכפר" נבחר כשיר האהוב ביותר של נעמי שמר: "זאבל'ה‭,‬ היה איש העולם, חוץ מזה שהיה איש נהלל, והוא הבין שהחומרים האלה ארוגים בתוך השיר, ושלאמן יש יד חופשית לספר סיפור. ופעם הוא אפילו אמר לי: 'את יודעת, זה שאת הרגת שם אחד – יוסל'ה ואני היינו הרבה פעמים קרובים למצב הזה". וככה נודע לה על הפעולה המפורסמת בעזה שהסתבכה, ואחד מחברם נהרג. וכך סיפרה בכתבה על השיר: " רק זאבל'ה היה עם אריק.(שרון) יוסל'ה היה בנהלל בשדה, וזאבל'ה חזר נורא מאוחר, כי הם נורא הסתבכו שם. זאבל'ה מצא את יוסל'ה יושב בשדה על האדמה בחושך, ושאל אותו 'מה אתה עושה פה‭'?‬ ויוסל'ה ענה: 'אמרתי לעצמי שאם זאבל'ה לא חוזר, אין לי מה לחזור הביתה ‭."

32 שנה מאז נכתב השיר, סירבה שמר לספר את הסיפור מאחוריו ורק לקראת כתבה בעיתון ידיעות אחרונות לרגל 50 שנות עצמאות למדינה הסכימה לספר עליו. השיר שנכתב בשנת 1966 הפך כעבור 7 שנים לנבואה שהגשימה את עצמה, בזמן שנעמי שמר הקליטה בתל אביב את "לו יהי", שהיה המזוהה יותר מכל שיר אחר עם מלחמת יום הכיפורים, מעבר לתעלת סואץ התגשמו מילותיו של "אנחנו מאותו הכפר" .

כשפרצה המלחמה, ולאחר שכבר השתחרר משירות מילואים התנדב זאב עמית להילחם במלחמת יום הכיפורים, והתייצב כהרגלו לצדו של האלוף שרון, שהפעם פיקד על אוגדה ‭.143‬ ב-17 באוקטובר, במהלך צליחת תעלת סואץ, נפגע זאבל'ה מרסיס קטן בראש במהלך הפגזה ארטילרית מצרית כבדה. הוא נהרג ביום נישואיו, והוא בן ‭.46‬ במותו, השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם, שלוש אחיות ואח. באותו הזמן, שהה חברו יוסל'ה רגב היה מוצב בחו"ל במסגרת שירותו במוסד, לאחר שקיבל את הידיעה על מות חברו ניתן לו אישור לחזור ארצה משדה התעופה נסע ישר לסיני, עלה על מדים והצטרף לחפ"ק של אריק שרון, מעבר לתעלת סואץ, כדי למלא את מקומו של זאב'לה.חברו שנהרג,
זאב (זאבלה) עמית סלוצקי ז"ל. נטמן בבית-קברות זמני בבארי בשל לחצי המלחמה וקשייה. כעבור כשנה נערכה הלווייתו בנהלל,

בכתבה סיפרה שמר: "בהלוויה מישהו מהמשפחה של זאבל'ה אמר לי: 'את נתת בו עין הרע" שמר נבהלה מכך שמה שהיא כתבה כשיר זיכרון כללי הפך פתאום לשיר זיכרון כל כך פרטי, אך פרט לאותו קרוב-משפחה, איש – ובפרט הנפשות הפועלות – מעולם לא באו בטענות לשמר על כך שחיברה שיר מנבא. בנוסף לביצוע של להקת פיקוד מרכז, וכיאה למעמדו המיוחד, לאורך השנים בוצע השיר על ידי עשרות מבצעים, "השכול הוא חוויה מרכזית בחיינו‭,"‬ אמרה שמר, "אנחנו שנינו מאותו הכפר" הוא מהשירים הנוגים המחלחלים ביותר שנכתבו בזמר העברי… שיר שביטא את כאב השכול, מהשירים שמתמצתים את האתוס הישראלי על כל הטראגיות שבו, המלחמות שקוטעות מסלול חיים של חברות, החוויה הזאת שלצערנו כל-כך מוכרת ומשותפת, על סיפור חייו של אב (זאבלה) עמית סלוצקי ז"ל. באתר יזכור: https://www.izkor.gov.il/…/en_bfbf5a98a70708217ba8bcd998241…

אך נזכור את כולם – שיר הרעות

"אך נזכור את כולם
את יפי הבלורית והתואר
כי רעות שכזאת לעולם
לא תיתן את ליבנו לשכוח
אהבה מקודשת בדם
את תשובי בינינו לפרוח."
סיפורה של "הרעות": בחזרה לשירו הקאנוני של חיים גורי ז"ל. שבא לעולם יחד עם המדינה, והפך לאחד מהשירים הקָנוֹניים של התרבות והחברה הישראלית

מלחמת העצמאות היתה מן המלחמות הקשות ביותר בתולדות מדינת ישראל. היא נמשכה כמעט שנתיים ללא הפסקה, מ 29 בנובמבר 1947 ועד ה 20 ביוני 1949 וגבתה מחיר עצום. מתוך 600,000 אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל, 6,367 נהרגו בקרבות, למעלה משליש מהם אזרחים.

מאות נלקחו בשבי חלקם לא חזרו. אחד מכל 100 מאנשי היישוב היהודי נהרג במלחמה, המוות ביקר בכל עיר ויישוב, בכל שכונה. כמעט בכל בית. תוך כדי הקרבות קרא חיים פינר, לימים חפר, סיפור על להקת בדרנים סינית המלווה את חייליו של מאו טסה טונג במהלך כיבוש סין בידי הקומוניסטים. חפר, פנה אל יגאל אלון, מפקד הפלמ״ח והציע להקים להקה דומה כדי לעודד את החיילים. אלון הסכים ומינה את חפר למפקד הלהקה.

להקת הצ׳יזבטרון

כך הוקמה להקת הצ׳יזבטרון, חבורה של אמנים, שחקנים, מוזיקאים ובדרנים שקיבץ חפר, מלווים באקורדיון בלבד, שבעה גברים ואשה אחת, עשו את דרכם בין לוחמים ויישובים מבודדים, מעודדים את רוח הלוחמים והתושבים ומאפשרים להם הפוגה קלה של צחוק, את מרבית הטקסטים והמערכונים של הלהקה כתב חיים חפר ז"ל. והמטרה הייתה להכניס מעט שמחה בין האימה והעצב ששררו בארץ.

כשנה בתוך הקרבות, הוצגה תוכניתם השלישית של הצ׳יזבטרון, תכנית בידור בעלת השם הסימבולי-״הפלמחניק מחפש את המחר״. וכבר בהופעת הבכורה שהתקיימה בבאר שבע בלט מבין כל שירי המופע שיר חדש שנקרא 'שיר הרעות'. בניגוד לשאר חומרי הצ׳יזבטרון, את מילות השיר כתב המשורר ואיש הפלמ"ח חיים גורי והלחין סשה ארגוב. והוא בלט בשל אופיו המלנכולי ומילות השיר שהיו שונות לחלוטין משאר מערכוני הלהקה שהיו מלאי הומור ונועדו לבדר.

"כבר שנה לא הרגשנו כמעט / איך עברו הזמנים בשדותינו / כבר שנה ונותרנו מעט / מה רבים שאינם כבר בינינו".
"שיר הרעות", נכתב בשלהי מלחמת העצמאות, כשנה לאחר פרוץ הקרבות, והוא ביטא בצורה ברורה את תחושת השכול והעצב ששררו בארץ ישראל, במקביל לתחושת רעות ושותפות גורל בין אנשי היישוב.

במילותיו הנציח גורי, את הקרב השני שבקרבות נבי יושע, שהתרחש ב-20 באפריל 1948 שבו מצאו את מותם 22 לוחמים. הקרבות המחישו, את החברות והמחויבות ששררו אז בין הלוחמים, שהיו בשטח בזוגות – האחד חילץ את האחר הפצוע, גם אם במחיר מוות משותף. הקרב הזה הוא שהעניק השראה ל"שיר הרעות". גורי, מגדולי משוררי דור תש"ח, שירת בתחילת דרכו כלוחם בפלמ"ח, בפלוגה ב' של גדוד 7 בחטיבת הנגב. הוא היה סגן מפקד הפלוגה, בין היתר גורי השתתף בכיבוש באר־שבע, בכיבוש עוג'ה אל חפיר (היום ניצנה), "על הנגב יורד ליל הסתיו, ומצית כוכבים חרש חרש…." זה הנוף שממנו שאב את שורות הפתיחה של השיר, שנפתח בתיאור טבע פנורמי של ליל הסתיו היורד על הנגב.

"הרעות כנערייך כולם
שוב בשמך נחייך ונלכה
כי רעים שנפלו על חרבם
את חייך הותירו לזכר."

הבית החותם את השיר האלמותי נותן דגש למחויבות, והרעות שראה גורי בקרבות, בלילות האימה הגדולים, בהם הפחד והמוות שורר בכל, את הנערים יפי הבלורית והתואר.שנפלו על חרבם בקרבות, ובמותם ציוו לנו את החיים, ואת רעות הנערים שהמשיכו קדימה והלאה. למרות הסבל, למרות העצב ולמרות המוות. ובגבורתם אפשרו את הקמת המדינה היהודית, הפזמון החוזר, סוגר את המעגל ומחדד את הקשר העמוק שיוצר גורי בין ההולכים והנשארים,
"הרעות נשאנוך בלי מילים אפורה עקשנית ושותקת" מדגישה את תחושת הקולקטיב, האחווה והרעות בין הלוחמים של דור תש"ח.

כבר בפעם הראשונה שבוצע, באוקטובר 1948, כששר אותו גדעון זינגר מול קהל של חיילים בבאר שבע, "שיר הרעות" התבלט בין שאר שירי הלהקה – ולו בשל היותו כל כך שונה מהאחרים. לא ניסה להצחיק או לפזר קולות של צחוק מבעד לעשן שריפה. זה היה שיר על אחדות גורל, כאב גדול וזיכרון, הלחן הנוגה והלירי של סשה ארגוב קיבל נגינה של מארש אבל, כואב ותקיף כאחד.
'הרעות' התפשטה במהירות מפה לאוזן בקרב הלוחמים ואנשי היישוב היהודי עד שהפך להמנון הנופלים החרישי של הפלמ"ח. ומאוחר יותר של כוחות צבא ההגנה לישראל. מפקד חטיבת הראל בתקופת מלחמת השחרור, ולימים הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל – יצחק רבין ז"ל, ציין בהזדמנויות שונות כי 'הרעות' הוא השיר האהוב עליו.

"שיר הרעות", זכה ללא מעט ביצועים לאורך השנים, בין היתר כאלה שהעניקו לו יפה ירקוני, שושנה דמארי, יהורם גאון, אך הביצוע שאהב גורי מכול היה עיבוד מחודש של יאיר רוזנבלום ז"ל ללהקת הנח"ל, ב-1972, ובוצע בתוכנית לציון 30 שנה לפלמ"ח. להאזנה:

חיים גורי ז"ל, שלצד הרעות כתב גם "באב אל-וואד", "לנצח זכור נא את שמותינו", כתב גורי וביכה את מותם בטרם עת של חברים, המשורר שידע לתאר שכול ואובדן באופן מדויק כל כך – קידש את הזיכרון בשיריו ובהווייתו, ייצג את האידיאלים החברתיים של תקופת תש"ח – ההקרבה למען המולדת, הדאגה של הפרט לכלל, אחוות הלוחמים ובעיקר את זכרם וקדושתם של הנופלים.

שיר ללא שם

"בנדודי חולפות עלי תמונות ונשמות
ושמות, שמות
אתה בא והולך אלי"
כתב שלום חנוך בשירו "שיר ללא שם" הוא כתב את השיר לזכרו של אבשלום (אבשי) חנוך ז"ל, בנו הבכור של אחיו דני, שהיה לוחם שייטת 13 ונהרג בתאונת אימונים ב-25 בנובמבר 1980,
שירי השכול והזיכרון מלווים אותנו מאז קום המדינה, ללא מעט מהשירים יש פנים ושמות מאחוריהם.

שירי השכול והכאב

השבוע בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל מלווים בפסקול של שירים יפהפיים, נוגים, שירי השכול והכאב מלווים אותנו מאז קום המדינה רבים מהם הפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות ובמוזיקה הישראלית ונחקקו לנצח בליבנו.
ללא מעט מהשירים יש פנים ושמות העומדים מאחוריו.
במהלך השבוע כאן בקהילת אתם זוכרים את השירים נביא כמה מהסיפורים מאחוריהם ואת הסיפור מאחורי הלוחמים עליהם נכתבו השירים המלווים אותנו בימי הזיכרון.
להאזנה לפלייליסט מיוחד של אתם זוכרים את השירים עם שירים ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה