מי אינו מכיר את צנצנת העוגיות הקלאסית: צרה וגבוהה, עם פתח למעלה, שלא מאפשר בשום אופן להגיע למה שלמטה! זהו ה קיטבג שצורתו אליפסית, התרמיל הגדול בו מאכסנים החיילים את ציודם הצבאי והאישי.

ה"רומן" בין החייל לקיטבג מתחיל לראשונה בבקו"ם, והפרידה עם תום השירות שוב בבקו"ם. ואכן היה זה מחזה נפוץ בבסיסי הטירונות ורק שם לראות עשרות גרביים, תחתונים, גלילי נייר טואלט ומה לא, מתגלגלים ברחבי האוהל, כשמעליהם גוהר חייל עצבני ומחפש את… המגבת. מיד אחרי הטירונות משוגר הקיטבג לבוידם שלא על מנת לשוב.
קיים ביטוי – "כל אדם והחבילה שלו", זהו ביטוי יהודי. הקיטבג הוא במידה רבה החבילה של החייל אשר נודד עימו ממקום למקום עם צווי הצבה ועם צווי סיפוח ליחידות השונות, ממש כשם שהיהודי נדד במשך אלפי שנים בגולה כשהתרמיל על גבו.

יש שאלות קיטבג – זוהי שאלה טיפשית רדודה וסתמית שהתשובה עליה ידועה מראש. זהו אחד המושגים בסלנג הישראלית אשר הושאל מהעולם הצבאי לאזרחות. יש פרצוף של קיטבג, פרצוף אליפסה לחוץ, מלא חשש ופחד. יש קיטבג הרם וקיטבג הורד ובמיוחד מצחיקים הטירונים עם הקיטבג הנקראים "בשר טרי". הקיטבג הוא תמיד מלא, החייל היה מוותר על חלק מהציוד אבל האפסנאי לא מוותר, ובבקו"ם הוא דוחף לו עוד ועוד ציוד. לעיתים, הקיטבג מעורר שאלה לוגיסטית: האם הכול יכנס לקיטבג? האם גם השמיכות והחרמונית "רק שלא ירימו" (יש פה עוד פלוגה ומחר משתחררים מילואימניקים שפוחדים מהשרידים שיחטטו להם בתוך הקיטבג).

ישנם חיילים שהחליטו שהם יכולים להוציא משהו מתחתית הקיטבג בלי לפרק אותו, תוך ניצול של טכניקות הצלילה המתוחכמות אותן למדו בסיני. עד היום לא נודע מה העלה בגורלם. בקיצור, ה קיטבג נתפס כמטרד. בשנה שעברה, (יולי 97) עלתה שאלת הקיטבג – מי צריך אותו? חיל התחזוקה החליט על החלפתו של הקיטבג בצ'ימידן, שראשונים אשר יקבלו את הצ'ימידן יהיו החיילים הקרביים, לפיכך ניתן לראות גם בסמל זה תגמול לחייל הקרבי, אשר מצוי בשטחים ובמלחמת קיום תמידית. הצ'ימידן מגביר את המוטיבציה לגיוס חיילים לקרבי וכן לקרביים שכבר משרתים בקו. לפיכך, ניתן לצפות למאות חיוכים בקרב החיילים הקרביים שנפרדו מהמטרד, מ הקיטבג.

ניתן לדבר על הקיטבג גם באופן בו הוא מוצג באסונות צבאיים כפי שהיה באסון המסוקים. בטרם נודע היקף האסון ולפני שהותרו לפרסום שמות ההרוגים, הקרין ערוץ 2 צילום של קיטבג, תרמילו האישי של אחד הניספים.

מצלמות הטלוויזיה נוטות לצלם פרטי לבוש וסמלים חזותיים של חיילים בעת אסונות צבאיים ופיגועי טרור. אלו הם חפצים המעידים על מותם של חיילי צה"ל וכאב השכול חודר לכל בית בישראל. על ה קיטבג התנוסס שמו של אחד החיילים שנהרג והוקרן על המסך בצורה ברורה הניתנת לזיהוי, לפני שהותרו לפרסום שמות ההרוגים. אזרחים רבים התקשרו לערוץ 2 כדי להתלונן על חוסר הרגישות, ביניהם צופה שטענה כי מדובר בשמו של בן דודה. כעבור שעה התנצלה המגישה, מיקי חיימוביץ' בשידור ואמרה כי הקרנת התמונות הללו נעשו בשגגה.

הצלם שצילם תמונות אלו, אף פנה כעבור ימים אחדים למשפחה השכולה, התנצל באופן אישי והציע להם להכין סרט על בנם שנפל. בין המשפחה לצלם נוצרו קשרי ידידות חמים מאוד. אירועים מסוג זה מנציחים את ה קיטבג כסמל חזותי רב ערך של החייל, חפץ אישי, אשר עליו התנוסס שמו הפרטי של החייל בסוג ובצבע אותיות אשר בחר בעצמו ואשר נודד עימו לפעילויות מבצעיות בלבנון.

המידע נלקח מתוך עבודת סמנריון בנושא סמלים חזותיים של חיילי צה"ל שנכתב על ידי חדי להבי וזהבית ברקו – יולי 1998