כומתה

ידוע הסיפור על שוטרים צבאיים שקיבלו מכות מצנחנים בצומת נתניה בגלל שהציקו להם בעניין הכובע או סיפור אחר על רס"ר ששאל שני צנחנים איפה הכובע? אתה יודע לרוץ? הם שאלו אותו, ולפני שחיכו לתשובה רצו בין הסמטאות והוא רץ ומחפש אותם עד היום, וכמובן רפול – "רמטכ"ל הכובע", אשר חולל מהפך ובכלל נדמה היה כי חשב ש"הצבא צועד על כובעו".

הכומתה תמיד נתפסה כמשהו מפריע – "הכרבולת", משהו הקשור במבצע מלביש של יום שישי, כאשר למשטרה הצבאית אין מה לעשות והיא מחפשת קורבנות. "הסבון" הולך תמיד עם הכובע על הראש כי הוא פראייר, אבל מי שלא שם כובע מבטא איזה אומץ או מרד במוסכמות. בכלל, ה כומתה נתפסת בתודעה כמשהו המאפיין ג'ובניקים, כי הקרביים ממילא לא צריכים להתעסק עם "השטויות הללו", יש להם דברים יותר מעניינים לעשות.

נראה שמאז הקמת המדינה לא נוצר קונצנזוס על מיקומה המקסימלי של הכומתה הצבאית. זה אומר – ראש, וזה אומר – כתף, זה אומר – משמעת, וזה אומר – עזוב שטויות והכומתה מטיילת. הכומתה גררה לא מעט מלחמות בעת החובה לחבישה על הראש ושימשה מקור איבה עיקרי לחיילים ומילואימניקים אשר שבו מסיני מותשים וירדו בצומת מרכזית היישר אל חיקם של שוטרים צבאיים, כשהדרך היחידה להתחמק מהם מבלי לבזבז את חופשתם הקצרה על בעיות משמעת היתה להרים רגליים ולברוח.

כומתה לחיילות

בשנת 96' נבדקה אפשרות לפטור את החיילות מחובת הכומתה לגמרי, בגלל תלונותיהן ה כומתה המונחת על הכתף מושכת את החולצה וחושפת כתף. במחצית הראשונה של שנות החמישים נכתב ההמנון הראשון לכומתה. באותה עת חבשו החיילים כומתות בצבע חאקי ורק משמר הגבול חבשו כומתות בצבע ירוק (אשר נהנו מיוקרתן של הגרין ברט של המרינס האמריקנים). הירוק של מג"ב לא נשאר בודד לאורך זמן ועד מהרה הוסיף צה"ל צבעים נוספים. היו אלו בעצם הצנחנים, שהיו מזוהים יותר מכל כמקימי אופנת הכומתה הצבעונית. (למרות שבפועל ה"מג"בניקים" היו הראשונים שצבעם הירוק היה שונה מהחאקי של כלל חילות צה"ל). לאחר מכן הכומתה השחורה של השריון, החומה של גולני ועוד. צנחנים בצה"ל מנסים לשמר קבוצות מצומצמות בתוך המספר ההולך וגדל של כל הצנחנים – כומתה אדומה יקבל רק מי שעמד במסע הכומתה המפרך.

לפיכך, מעניקה הכומתה האדומה שדר חזותי כי לובשה הוא מסיים טירונות קרבית ומי שעמד באומץ "במסע ה כומתה". "מחירה" של הכומתה האדומה, סגולה, חומה ושאר צבעי החי"ר היא, לפיכך עמידה בתנאי שדה ומשמעת של מסע מפרך, ובגבעתי אף עורכים "שבוע כומתה" הכולל תרגילי אש ופשיטות, המסע מסמל את הפיכתו של האזרח ללוחם או יותר מכך את הנער הופך לגבר.

מסע כומתה מתקיים בסוף הטירונות במסגרתו החייל חייב לעמוד בקריטריונים מסוימים הקשורים לנושאים התנהגותיים ופיזיים כאשר אקט זה הוא השלב בו הוא אינו עוד הילד הטירון, אלא גבר אשר צריך עוד להוכיח את גבריותו בהמשך המסלול. רגע השיא של מסע הכומתה הוא בסופו כאשר החיילים משליכים את הכומתות השחורות הדומות לאלפי החיילים האחרים, אותם קיבלו בבקו"ם, וזוכים בכומתה בעלת צבע, שאותה השיגו בזיעת אפם. זהו רגע גדול, עבור הלוחם, שממנו והלאה יתקיים לעד קשר של הזדהות בין החייל והכומתה הצבעונית שבה מגולמים כל זיכרונות המסע.

על כומתה זו ישמור החייל מכל משמר. לאחר שנוצר הצבע האדום והחום לכומתה אשר שימשו מקור גאווה וקנאה לחיילים שאינם קרביים הבינו המפקדים כי כוחה של ה כומתה ככלי להגברת המוטיבציה וגאוות היחידה הינה סמל חזותי בעל ערך רב ולפיכך מידי תקופה מחליטים להנפיק לעוד יחידה הסובלת מרמת מוטיבציה ירודה – "כומתה בצבע". בשל סיבה זו קיבלו גם חיילי צד"ל כומתה בשנת 84' ובשנת 89' כומתה חדשה גם לבנות הנח"ל: "גם בנות הנח"ל תקבלנה כומתה ייחודית בצבע ירוק בהיר, כבר בקיץ הקרוב". ובאותה שנה הוחלט כי כומתה כחולה תחליף בקרוב את כובע הפופאי של חיל הים.

בשנת 1990. וכך גם בימינו זכו "סוף סוף" השוטרים הצבאיים לכומתה כחולה לאחר שבמשך שנים טענו כי "גם להם מגיעה כומתה ייחודית, כמו שלחיילי גולני למשל, יש כומתה חומה" על משמעות צבעה האדום של כומתת גולני ניתן גם לעמוד מבחינת משמעויות פסיכולוגיות שיוצר צבע. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה מעידים על השפעת הצבעים. כך קשור הצבע בקונוטציות של עוצמה, רצון לנצח, דם, כיבוש ולהבה, קדושה ומלכות בתקופות קודמות יותר וקומוניזם בימינו האדום הוא צבע מקפיץ, מעורר ומרגש ולפיכך אלמלא שיקולי הסוואה והסתר יכל היה האדום לשמש יפה את מדי החיילים, אך בשל שיקולים מעשיים, ושאר הקונוטציות כמו דם, כיבוש וקומוניזם שאינם המסר של הצבא הישראלי, משמש האדם רק פרטים "קטנים" במדים כגון הכומתה האדומה המשמשת בעיקר חלק ממדי ייצוג ומפגינה את העוז והעוצמה של יחידת הצנחנים.

כומתה – הכל על הכומתה
מילואים
המידע נלקח מתוך עבודת סמנריון בנושא סמלים חזותיים של חיילי צה"ל שנכתב על ידי חדי להבי וזהבית ברקו – יולי 1998

צבעי הכומתה היום

יש היום 17 צבעי כומתה לחיילות השונים ולחטיבות.

  1. כחול כהה – זרוע הים
  2. זית – טירונים והחיל הכללי
  3. ירוק כהה – אגף המודיעין ומשמר הגבול
  4. שחור – חיל השריון
  5. אפור כהה – זרוע האוויר והחלל
  6. כתום – פיקוד העורף
  7. טורקיז כהה – אגף התקשוב וההגנה בסייבר
  8. אפור בהיר – חיל ההנדסה הקרבית
  9. כחול – חיל המשטרה הצבאית
  10. טורקיז – חיל התותחנים
  11. צהוב בהיר – חיל האיסוף הקרבי
  12. סגול – חטיבת גבעתי
  13. ירוק בהיר – חטיבת הנח"ל
  14. אדום – חטיבת הצנחנים, חטיבת הקומנדו וסיירת מטכ"ל
  15. מנומר – חטיבת כפיר
  16. חום – חטיבת גולני
  17. צהוב מנומר – גדודי חי"ר גבולות

מחירי הכומתה בחנויות השונות משתנים והמחרירים הם בין 25 ש"ח ל 75 ש"ח