בעבר כשהייתי מקבל זימון למילואים תמיד היו מספר גורמים שהשפיעו

איזה כייף חופש מהבלאגן של החיים

איזה כייף אפשר להיפגש עם כל החברה ולהיות אני

ולפעמים עלו מחשבות

זה ממש לא מתאים עכשיו מלא עבודה

שוב להשאיר את האישה עם הילדים המצב קצת קשה אבל אין ברירה

ב – 90% מהמקרים התייצבתי וביצעתי את מה שהוטל עלי ב 10% פשוט ביקשתי וקיבלת שיחרור או שחרור חלקי.

תמיד בצבא מנסים לבוא לקראת תלוי בפעילות.

היום המצב שונה זו עדיין המדינה שלי החברים שלי האידיאולוגיה. היום אני מרגיש שיש ממשלה ששונאת אותי ממשלה שחושבת שבגלל שכעותי שונות אני אדם בוגד אדם רכ. השיח הנורא שהממשלה ממשיכה יום יום להפיץ גורמת לאנשים משני הקצוות רק לשהוא יותר אחד את השני. אני כבר לא יכול יותר עם השינאה הזו וגם רבים מחברי אנחנו אומרים די.

אבל האם ללכת למילואים אני לא יודע. זה לא בדיוק התנדבות למילואים זה יותר מזה.

יש לי עוד חודש וחצי להחליט אבל לא משנה מה החליט ההחלטה תיהיה קשה מאוד!