על הדסקית נאמר "מהמסטינג שלי עשו את הדסקית שלך". מסטינג (כלי אוכל ממתכת ששימש בעבר בטירונות, כיום הוצא משימוש בצה"ל). זהו משפט הבא להוכיח אדם, על שלא נהג באדרת פז"מ לאמור: המסטינג שלי כל כך ישן שכל ייעודו, עכשיו, לעשות את הדיסקית שלך. "ביזון, מהמסטינג שלי עשו את הדיסקית המבריקה שלך. אז דבר בנימוס".

הדיסקית היא סימן הזיהוי הצבאי, אשר מקבל כל חייל בעת התחיילותו בבקו"ם. הדסקית המיוצרת במכונה מיוחדת בבקו"ם הינה אישית, עשויה מתכת דקה ומלבנית. על גבי הדסקית חרוט מספרו האישי של החייל ושמו הפרטי ושם משפחתו.
הדסקית מקוקוות בחציה באופן שניתן יהיה לחצותה לשני חלקים.

החייל מקבל 2 דסקיות, כאשר אחת מהם החייל עונד על צווארו בעזרת שרשרת המוכרת כ"שרשרת דסקית", ואת השניה הוא חוצה לשניים, ושם כל אחד מהחצאים במקום המיועד להם בכיס הפנימי של הנעליים הצבאיות: נעל ימין ונעל שמאל. הדסקית הינה פריט חיוני וחשוב לחיילים במדינת ישראל, המצויה במלחמת קיום יומיומית. עבור החיילים היוצאים ללבנון, שטחים, פעילות מבצעית ועוד, מהווה הדסקית פריט, סמל חזותי, הכרחי מהמעלה הראשונה כפריט זיהוי.

הדסקית חשובה לחייל, לא פחות מהתחבושת האישית ויש לשמור עליה מכל משמר. ידוע על חיילים באפסנאות אשר נמצאו בזמן הפסקת הצהריים, יושבים על הדשא, ליד השק"ם כשהם מגלגלים את הדסקית באוויר סביב אחת מאצבעות ידם, אחורה וקדימה (תנועה המזכירה את סיבוב המפתחות על האצבע). לדעתנו, אקט זה משקף אולי את חוסר ההערכה והזלזול שמייחסים החיילים הלא קרביים לדקית, הנחשבת למיותרת בעיניהם.
לכן, אף קורה שהם שוכחים להרימה מן הדשא, לאחר שנפלה באחד הסיבובים. לעומתם, החיילים הקרביים, נוהגים בדסקית במשנה זהירות, מקפידים לענוד אותה סביב צווארם, כשהם דואגים לשפצרה.

המידע נלקח מתוך עבודת סמנריון בנושא סמלים חזותיים של חיילי צה"ל שנכתב על ידי חדי להבי וזהבית ברקו – יולי 1998