בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), המכונה גם בית הדין העולמי, הוא מוסד חיוני ביישוב סכסוכים משפטיים בין מדינות. כגוף השיפוטי הראשי של האו"ם (או"ם), ל-ICJ יש היסטוריה ארוכה ומכובדת של שירות הקהילה הבינלאומית.
ה-ICJ הוקם בשנת 1945 ומרכזו בהאג, הולנד. בית הדין מורכב מ-15 שופטים הנבחרים על ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון של האו"ם לתקופה של תשע שנים. ל-ICJ שני תפקידים עיקריים: ליישב סכסוכים משפטיים בין מדינות ולספק חוות דעת מייעצות בשאלות משפטיות שהופנו אליו על ידי ארגונים בינלאומיים, סוכנויות מיוחדות והעצרת הכללית של האו"ם.
במונחים של יישוב מחלוקות משפטיות בין מדינות, בית הדין הבינלאומי פועל כטריבונל בינלאומי. החלטותיה מחייבות את הצדדים לתיק ולבית הדין הבינלאומי יש סמכות לתת החלטות מחייבות ולהורות על פיצויים בגין הפרות של המשפט הבינלאומי. ה-ICJ דן במקרים המופנים אליו על ידי מדינות, בין אם באמצעות הסכמים מיוחדים בין הצדדים או באמצעות סמכות השיפוט הכפויה של בית הדין.
ה-ICJ מספק גם חוות דעת מייעצות בשאלות משפטיות שהופנו אליו על ידי ארגונים בינלאומיים, סוכנויות מיוחדות והעצרת הכללית של האו"ם. חוות דעת מייעצות אלו אינן מחייבות, אך יש להן משקל רב ולעתים קרובות הן בעלות השפעה רבה בעיצוב התפתחות המשפט הבינלאומי.
אחד מנקודות החוזק המרכזיות של בית הדין הבינלאומי הוא עצמאותו וחוסר פניות. ה-ICJ אינו תלוי בארגונים הפוליטיים של האו"ם ושופטיו נדרשים לפעול בהתאם למצפונם ולחוק, ללא כל התחשבות באינטרסים של מדינותיהם או כל מפלגה אחרת. עצמאות וחוסר משוא פנים זה חיוניים ליכולתו של בית הדין הבינלאומי לפתור ביעילות מחלוקות משפטיות ולספק הדרכה סמכותית וחסרת פניות בשאלות משפטיות חשובות.
ה-ICJ ממשיך לתרום תרומה משמעותית לפיתוח המשפט הבינלאומי וליישוב שלום של מחלוקות בין מדינות. עבודתה תורמת לחיזוק שלטון החוק בקהילה הבינלאומית וחיוניה לשמירה על שלום וביטחון בינלאומיים.
לסיכום, בית הדין הבינלאומי לצדק הוא מוסד חיוני ליישוב סכסוכים משפטיים ולקידום צדק, הגינות וכיבוד החוק בעניינים בינלאומיים. בין אם נותנים חוות דעת מייעצות או יישוב סכסוכים משפטיים, בית הדין הבינלאומי נותר מרכיב חיוני במערכת המשפט הבינלאומית.
בית הדין בהאג והזווית הישראלית
בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) שבסיסו בהאג נבדק לאחרונה בשל החקירה הפוטנציאלית שלו לגבי פשעי מלחמה לכאורה שבוצעו על ידי כוחות ישראליים בשטחים הפלסטיניים הכבושים. הדבר עורר מחלוקת ואי הסכמה בין ישראל ל-ICC, כמו גם הקהילה הבינלאומית.
ישראל אינה צד לאמנת רומא, האמנה שייסדה את ה-ICC, ולכן אינה מכירה בסמכות השיפוט של ה-ICC על פעולותיו. עם זאת, הרשות הפלסטינית הצטרפה ל-ICC ב-2015 וביקשה מה-ICC לחקור לכאורה פשעי מלחמה שבוצעו על ידי כוחות ישראליים בשטחים הפלסטיניים הכבושים.
בתגובה, ה-ICC פתח בבדיקה ראשונית של המצב, שעלולה להוביל לחקירה מלאה ועלולה להוביל להאשמות נגד אנשים על פשעי מלחמה. הדבר נתקל בהתנגדות מצד ישראל, הטוענת כי לבית הדין הפלילי הבינלאומי אין סמכות שיפוט על הסכסוך וכי פעולותיו נובעות ממניעים פוליטיים.
המצב מדגיש את האופי המורכב והרגיש של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואת התפקיד שממלאים מוסדות בינלאומיים, כמו ה-ICC, בטיפול בהאשמות על פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם. זה גם מעלה שאלות לגבי ההשלכות הפוטנציאליות על אנשים ומדינות שעלולות להיות מעורבות בחקירת ICC.
תפקידו של האו"ם